הערך ערבות הדדית חוצת מגזרים הינו ערך המבטא ערבות רחבה וכוללת, זוהי ערבות המתעלה מעל השוני המגזרי והיא מתקיימת בעבור כל אזרחי המדינה באשר הם, ללא הבדל מגזר, דת, גזע, מין, גיל או מגדר, זו ערבות המבטאת אחריות, מחויבות, אכפתיות, אמפתיה, שותפות, רצון לסייע, לתמוך ולאפשר ביטחון לכל אזרח ואזרח במדינה ובחברה.
ערך זה טומן בחובו את ההבנה והידיעה העמוקה ולעיתים הסמויה שכולנו, בני האדם, מחוברים זה לזה, קשורים זה לזה, משפיעים ומושפעים זה מזה. הוא מכיל את הבנת השייכות והאחדות הטבעית המתקיימת בנו כאנשים החיים באותה החברה.
ערך זה מכיל גם את ההבנה הבסיסית שבכל אדם מתקיימים הצורך, הרצון והזכות להרגיש שייכות, מוגנות וביטחון בחברה אליה הוא שייך, לחיות בידיעה ודאית שהוא אף פעם לא לבד ותמיד יהיה מי שיסייע, יתמוך ויערוב לו ולזכויותיו, הן בחיי היומיום השוטפים והן במצבי מצוקה, משבר או סכנת חיים. אדם שחיי בחברה שבה מתקיים הערך "ערבות הדדי חוצת מגזרים" הוא אדם החווה חוויית חיים שיש בה ביטחון ותחושת ערך.
החברה הישראלית הטרוגנית ומגוונת, מתקיים בה מגוון רב של מגזרים וקהילות שלכל אחד ואחת מהם תפיסת עולם שונה, דעות, אמונות וערכים שונים, צורת חיים שונה וגם צרכים שונים, המכנים המשותפים הרבים והרחבים המתקיימים בכל מגזר וקהילה יוצרים חיבור, תחושת שייכות וערבות של חברי המגזר והקהילה זה כלפי זה.
כדי שהחברה הישראלית השלמה, על מגזריה השונים, תוכל לצמוח ולהתפתח כגוף וכמדינה שיש בה ביטחון, יציבות וחוסן חברתי וערכי נדרש לבסס ערבות הדדית חוצת מגזרים, ערבות שמקיימת את הזכות של כל אדם לתמיכה, לביטחון ולצמיחה.
לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל, הערבות ההדדית הייתה אחד מערכי הדגל ומסימני ההיכר שלה, ערך זה היה חלק משמעותי מה DNA של החברה הישראלית והבסיס לחוסן שלה.
לכל אדם במדינה היה ברור שאף אזרח לא נשאר מאחור, שהמדינה תתייצב בעבורו בכל מצב של מצוקה או סכנה, זו הייתה ידיעה פנימית בלתי מעורערת שאפשרה לנו כאזרחים לחיות בביטחון שיש לנו גב רחב ומשפחה שדואגת לנו.
אך בתקופה שבה אנו חיים ערך זה נשחק ואיבד מכוחו ומתוקפו.
בתהליך מתמשך לאורך שנים השתנו פניה של החברה הישראלית באופן קיצוני וערך זה הולך ונשחק.
הממשלה המחזיקה בשלטון כבר כמעט עשרים שנה יוצרת הטיה ימנית שהולכת ומקצינה ויוצרת ביטול של השמאל ושל כל מי שלא מחזיק בדעותיה (כולל אנשי מפלגתה ומפלגות ימניות אחרות), בכך היא מעמיקה את הפילוג וההפרדה בעם המתבססת על הדעה האישית והפוליטית. פילוג זה מכרסם בחברה הישראלית ומפריד אותה לחלקים ולמגזרים שמובדלים ומובחנים זה מזה באופן ברור,
ימנים/שמאלניים
דתיים/חילוניים
יהודים/ערבים
הטרוסקסואלים/להטב"ים
נשים/גברים
ועוד
הפרדה זו יוצרת התנהלות חברתית שבה מתקיימים מגזרים הערבים לחבריהם אך מתנכרים למגזרים אחרים, מגזרים שונים דואגים לצרכיהם אך מתעלמים מהצרכים של אחרים ומגזרים מסוימים מכבדים ומקדשים את ערכיהם אך מבטלים את ערכי האחרים,
זהו מצב שבו מתקיימים מלחמה ומאבק על משאבי החברה והחשיבה החברתית הכוללת הינה מגזרית, נפרדת, אינטרסנטית והישרדותית, בזאת נוצרת החלשות, התפרקות והתפוררות של הלכידות החברתית הישראלית והערבות ההדדית הקולקטיבית שהייתה פעם טבעית לנו וחיברה ביננו כבר אינה מתקיימת בצורה שהכרנו.
זהו תהליך הנמשך על פני שנים רבות והוא הולך ומקצין.
ככל שהממשלה מתרחקת מתפקידה המקורי, לשרת את כל אזרחיה ולדאוג לזכויותיהם, צרכיהם, מצוקותיהם, בטחונם והתפתחותם, ככל שמתגבר הניתוק שלה מהאזרחים שעליהם היא אמונה והערבות שלה כלפיהם נשחקת ומצטמצמת נוצרו ונוצרים מצבים ותהליכים מקבילים והפוכים בו זמנית,
מצד אחד הוקמו ומוקמות לאורך השנים יותר ויותר עמותות אזרחיות המגלות ערבות, אחריות ואכפתיות כלפי האוכלוסיות השונות והופכות להיות הכתובת עבורן, בו זמנית הניכור החברתי הכולל הולך וגובר ואזרחים רבים עסוקים בדלת אמותיהם, דואגים לצרכיהם האישיים ופחות ערים, אכפתיים וערבים לצרכים של אחרים סביבם.
ניתן לראות את תהליך השחיקה המזדחל בהתייחסות של החברה הישראלית לאורך השנים אל מול שכבות החברה המוחלשות כגון: נשים מוכות, נכים, אנשים בעלי צרכים מיוחדים, מיעוטים כאלה ואחרים שמאבקיהם אל מול הממשלה והמוסדות לא גובו על ידי החברה כולה, החברה הישראלית לא עמדה מאחוריהם כרוח גבית תומכת המכירה בכך שהם חלק אינטגרלי מהחברה ושהחוסן שלהם הוא החוסן של כולנו.
ההשתקפות הקיצונית ביותר של שחיקת הערבות ההדדית הוא משבר ה 7/10 וסוגיית החטופים.
זוהי השתקפות כואבת המבטאת את המשבר העמוק שבו אנו נמצאים כחברה.
לאורך תקופה ארוכה מאוד הוחזקו החטופים בשבי החמאס וחלקם עדיין שם כי לממשלה לא ברור שחיי אדם עומדים מעל הכל ובטח מעל כל אג'נדה, דעה או תפקיד פוליטי,
הממשלה גילתה ומגלה אטימות ואדישות לסבלם של האזרחים החטופים ומתנהגת בצורה קהת חושים, בלתי הולמת ומזלזלת אל משפחותיהם שמבקשות באופן הכי טבעי ולגיטימי שהמדינה תערוב להם ותחזיר את יקירי ליבם הביתה.
ההתנהלות הקיצונית הזו מחלחלת באופן מגמתי אל רבדים שונים בחברה שמאבדים אף הם את האכפתיות, האמפתיה, והערבות כלפי החטופים ומביעים דעות המתנגדות להחזרת החטופים, מה שבעבר לא התקבל על הדעת.
המראות הקשים של חברי ממשלה מרימים קול, צועקים או מוציאים את משפחות החטופים בכוח ובאלימות מאולמות הדיונים, וביטויים של אזרחים המתנגדים להחזרת החטופים הם מראות וקולות כואבים המעמיקים את אובדן הביטחון והאובדן הערכי של החברה הישראלית.
זהו מצב קיצוני שמעולם לא התקיים כאן, זהו שבר עמוק בליבה, במוסריותה ובחוסנה של החברה הישראלית.
אך כשמסתכלים עמוק בעיניים אל לב ליבו של השבר הזה ומסכימים להרחיב מבט, ניתן לזהות כי המשבר הקיצוני הזה הוא גם הזדמנות גדולה לשינוי, הוא הזדמנות למפנה ערכי, מוסרי וחברתי שיוביל לשיקום, לריפוי, להתחדשות וביסוס תשתיות חברתיות ערכיות חדשות ויציבות.
כדי לשקם את החברה הישראלית עלינו להרחיב את מושג הערבות ההדדית ולבסס ערבות הדדית חוצת מגזרים.
ערבות המכירה במכנה המשותף הבסיסי, העמוק והרחב המתקיים בין כולנו:
כולנו בני אדם,
כולנו אזרחי המדינה
לכולנו יש זכות קיום,
כולנו רוצים לחיות, להרגיש ביטחון ושייכות
ולכולנו יש את הזכות להביא את עצמינו לידי ביטוי ומימוש.
עלינו להכיר בכך שהזכות למימוש היא הזכות להחזיק בדעה שונה ובתפישה שונה וכל עוד היא אינה פוגעת במרקם ובמכלול החברתי היא לגיטימית, היא מבטאה את השונות המתקיימת בנו המפרה ומעצימה אותנו כחברה.
עלינו להיפתח ולהכיר בכך שהשוני והמגוונות הינם כוחה של החברה ולא סיבה להפרדה. שחברה הומוגנית שאין בה גיוון היא חברה שסופה לקפוא על השמרים ולהתנוון ושחברה מפוצלת, מנוכרת ונפרדת היא חברה חלשה שזמנה קצוב,
לעומת זאת, חברה שיש בה מקום לביטוי הגוונים השונים היא חברה מתחדשת ומתפתחת, שחברה שיש לה אמת משותפת ומכנים משותפים ברורים היא חברה מאוחדת, חזקה ויציבה שתתפתח ותאריך ימים.
עלינו לשאוף לבסס ערבות הדדית חוצת מגזרים המאפשרת ביטחון לכל אזרח במדינה מעצם היותו אזרח בה, מתוך ההכרה שכל אזרח הוא לגיטימי וחלק אינטגרלי ממנה ( כאמור, כל עוד דעותיו, אמונתו וערכיו אינם מהווים סכנה לקיומה).
על מנת לבסס ערבות הדדית חוצת מגזרים עלינו ליצור תהליך חברתי מתמשך שבו המגזרים השונים לומדים להכיר זה את זה ולכבד זה את זה, עלינו לתעדף ולשים בקדמת סולם העדיפויות את הערכים המחברים בין כולנו וזאת ללא סתירה בקיומם של הערכים המגזריים, עלינו לשאוף לדיאלוג, לתקשורת ויצירת גשרים וחיבור בין קהילותיה ומגזריה השונים של החברה.
תהליך זה דורש התבגרות של החברה הישראלית והכרה באחריות שיש לכל אזרח כלפי עצמו, כלפי הקהילה אליה הוא שייך ואחריות כוללת כלפי החברה כולה שהוא חלק ממנה.
עלינו להתעורר ולהכיר בכך שכולנו חלק מהשלם והשלם הינו גדול מסך חלקיו.
ערבות הדדית חוצת מגזרים תאפשר חיבור, איחוד, ריפוי ושיקום של החברה הישראלית, תחזיר את התקווה אל לב האנשים ותשיב עטרה ליושנה.